24/08/2026
כולם רואים מוצר🎨
גם כשאני מגיע לחנות כלשהי כולל מקס סטוק, אני רואה מוצר, מתנה, חפץ. לא מעבר לכאורה.
עם הזמן המח שלי פשוט החליט אחרת. כל מוצר גם בסופר מתחת לבית, אני לא רואה רק אותו. אני רואה גם את העבר שלו. את העובדה ששתלו זרעים, חיכו חודשים, צמחה וקטפו והביאו עד הלום. כנ"ל לגבי כל דבר. יומן, בובה (שקונה מידי פעם לבלבל) כרית נוי ועוד. הכל עובר תהליך שאנחנו לא רואים. לא רואים את ה'מאחורי הקלעים'.
זה לא אנחנו, זה השפע שהתרגלנו בו (🪬🪬).
_
אז בבית, בשתיים בלילה או בעשר בבוקר, כשאני מדפיס דפי פוטו לאחר שעות בעיצובי התוכנה+AI. אני מושך את הגליוטינה וחותך בה. לאחר את המכשיר שחותך צורת הדף לריבוע בעל שוליים מצולעות ואז מושך לכיווני את מכשיר המגנטים (די כבד..).
מניח בחשש את פלטת המתכת ומעליו את העיצוב. בעדינות יתרה מניח את דף הניילון העבה דיו מעל כל זה ובודק שאין בו לכלוך כלשהו שלא יעכיר על איור המגנט.
הלחיצה על ידית המכשיר והיצירה מחכה לחלק הבא. שולף מגנט צורת ריבוע, קרטון עבה דיו בריבוע קטן מידות ודוחף את ידית המכשיר שוב.
מסובב את המתכת הכסופה לכיווני ונושם לרווחה כשרואה שיצא מגנט תקין וממשיך לבא בתור.
פגומים יש. כמו כל דבר שמייצרים בעסק ביתי. וכשאתה פרפקציוניסט ורוצה שהלקוח יקבל מוצר מושלם אתה שם גם את הפגומים בעיניך בלבד בצד ושומר אותם לדלת המקרר הפרטי.
ובין צלילי המוזיקה שפולט מכשיר הסלולר שעדיין מנסה להבין את טעם המוזיקה שלי, אני מייצר ומייצר. שעות של עבודה גם על הפרטים הקטנים. בין מוזיקה אירית ונעימת ניגון הבעל שם טוב. בין פסי קול של סרטים וסדרות או מוזיקה מרגיעה עם רעשי טפטוף מים. מושלמים ופגומים יוצאים תחת ידי. עד שיש מוצר מוגמר מולי.
עוד מגנט משמח שיצא את דרכו למישהו או מישהי שצריכים אותו. את האיור. את הציטוט. את החמסה או מילות הברכה. את הרעיון שמישהו חשב עליהם והעניק להם במתנה. והם יראו זאת בכל פעם שיבואו לדלת המקרר שלהם או בכל מקום אחר שיבחרו להצמידו. יחייכו קלות וימשיכו בשגרת יומם.
ואני את שלי עשיתי. יצרתי את החיוך הקטן שאני כל כך מכיר וגם צריך♥️