ספרי קבלה

13/04/2014

פירוש על שאלת הרשע בהגדה, מתוך הספר החדש "אותיות דליבא".
בהגדה: "רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם. לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר. ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. לי ולא לו. אילו היה שם לא היה נגאל".
יש להבין במה חמורה כל כך שאלתו, עד שאילו היה שם לא היה נגאל? וכן יש להבין פשר הרצון לשוב למצרים, כמ"ש: "בשבתנו על סיר הבשר", "זכרנו את הדגה" וגו'. וכי עבור דברים כגון אלו כדאי היה להם לשוב לאותו השעבוד שהיה עד כדי "וימררו את חייהם".
נבאר על דרך הרמז. האריז"ל אומר אשר גלות מצרים היתה גלות של הדעת. שענין השעבוד היה בכך שדעתם של ישראל היתה משועבדת לפרעה. כמו בגשמיות העבד משועבד לאדוניו וחייב למלא רצונו – כמו כן מי שדעתו בגלות אצל פרעה, דעתו של פרעה שולטת עליו וכופה עליו הלך מחשבותיו, ומאלצת אותו לפעול כפי רצונו. ודעתו של פרעה היא, שעבודת האדם צריכה להיות מכוונת לתועלת עצמו ולא לשם שמים.
ומכאן, אשר גם הגאולה היתה גאולה של הדעת. שבני ישראל נגאלו משליטת דעתו של פרעה ומעתה יכלו לעבוד עבודתם לשם שמים. אמנם כדי להגיע לגאולה צריכים הכנה, וההכנה היא הרגשת הרע, כמ"ש: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", שהם החלו להשיג בהרגשה, ששליטת מלך מצרים על הלך מחשבותיהם הינה עבדות! וכאשר הם ראו שאין הם יכולים לפרוק את עולו מעליהם – נאנחו מחמת זה הצער.
וזהו הטעם ששאלתו של הרשע הינה כה חמורה. כי מאחר ואין הוא רואה בשעבודה של הדעת דבר רע, והוא עוד עומד על דעתו ושואל: "מה העבודה הזאת לכם"? היינו מה תתן לכם עבודה זו שכנגד הדעת, מה רווח תשיגו ממנה לתועלתכם הפרטית, וללא רווח – לשם מה כל העבודה? א"כ "הוציא עצמו" מענין העבודה.
התשובה לשאלתו היא: "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, לי ולא לו". פירוש, כל הגאולה היתה כדי שאוכל לעבוד לשם שמים, ולא כדי שיעסקו באהבה עצמית. לכן – "אילו היה שם לא היה נגאל", כי מציאות של גאולה שייכת רק כאשר קדמה לה גלות.
והנה הגלות מתחילה בירידה למצרים, שענינה הוא ההרגש של "וימררו את חייהם" וגו', והוא כאשר מתחילים להרגיש מרירות בשעבוד מצרים, שיש לו לאדם יסורים מכך שאין הוא מסוגל לעבוד לשם שמים אלא רק לתועלת עצמו, ורק מעת הזאת נבחן שהאדם נכנס לגלות מצרים. כי הכניסה לגלות היא משעה שמתחיל להרגיש בזה גלות. לכן הרשע שאינו מרגיש כלל צער בשעבוד מצרים, ולא עוד אלא שמקבל עליו דעתו של פרעה, שהיא החיוב לעבוד לתועלת עצמו – אם כן עדיין לא נכנס לגלות, ואם לא נכנס – כיצד יצא? כיצד יגאל באם אין הוא משועבד?!

21/03/2014

שבת שלום חברים,
בעל הסולם מלמד אותנו שכול התורה מתייחסת גם לעולמנו הפרטי,
האדם עולם קטן... והתורה מדברת ממצבים ומקומות בנפש האדם. לא זו בלבד, אלא כל דבר שהאדם נתקל בו בעולם, כל סביבה בה הוא נמצא וכל שינוי שעובר עליו - כל אלו אינם באים אלא להורות ולהדריך אותו כדי לקדמו לגמר תיקונו. אלא? שצריכים עיניים לראות זאת. צריכים ספרים שיסבירו לנו מה המשמעות של הדברים, וכיצד עלינו לפעול בעקבותיהם - כדי שנזכה לאושר האמיתי, כאן ועכשיו.
זהו לב ליבה של חכמת הקבלה. ואת הדברים תמצאו בספרי החדש: "אותיות דליבא".
להזמנות - הקליקו בקישור: http://www.kabala-books.co.il/ בהצלחה ושבת שלום.

אתה רוצה לחיות עם מטרה ברורה ולהגיע לתוצאות? להבין מהו הטעם בחיינו? מה תועלת אנו מביאים בעולם? לקבל הגדרה מוכחת למהות הדת ומטרתה? אתה מחפש ספרי קבלה מקוריים של בעל הסולם והרב"ש אשלג? רוצה להבין קבלה בקלות ובאופן אחראי? - בחנות הספרים כאן תמצא מענה לכך.תורת בעל הסולם הינה תגלית חדשה בהבנת החיים ובנין...

20/03/2014

מתוך הספר החדש: "אותיות דליבא", חיי האדם על פי חכמת הקבלה:

ערך התענוגים הגשמיים ביחס לתענוגים האמיתיים.
באחד השיעורים שאל אותי תלמיד: הלא מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו.
ולכאורה לפי זה אדם אשר נהנה מהחיים, האם נכון לומר שכבר השיג את מטרת הבריאה?
השבתי לו בדרך משל: ילד מרגיש הנאה וחיות מזה שמשחק בצעצועים ומשחקי הילדים. בעיצומו של משחק קוראים לו הוריו להפסיק משחקיו ולבוא לאכול. אך הילד אינו רוצה, רצונו הוא להמשיך במשחק. אזי הוריו מתחילים לאיים עליו באיומים נמרצים. והנה אותו הילד חושב לעצמו: כל שאר השכנים הם אנשים טובי לב ואינם מצערים אותי, ורק הורי אכזריים הם, שכופים אותי לאכול. כך נראים הדברים בעיניו של ילד.
וברוחניות, אדם צריך להאמין. צריך שתהיה לו אמונת חכמים שההנאה שהוא מרגיש בתענוגים גשמיים היא צחוק ומשחק ילדים, היות וזו אינה התכלית. עם זאת, ילד המשחק במשחקים נחשב לילד פיקח. אבל אם גם כאשר מתבגר הוא ממשיך לשחק אזי הוא נחשב למפגר, היות ועם הזמן צריכה להיות גם התפתחות בשכל. אנחנו מפגרים! משום שבאותה הנאה שנהנינו בילדותנו בהתאם לחינוך שקיבלנו באותם המעשים שעשינו ובאותם שכל ודעת שהיו לנו אז אנו רוצים להמשיך, ואין אנו רוצים להחליף את הדעה. מה פירושה של דעה ילדותית, וכיצד מחליפים את הדעה? יש שבעים אומות ולכל אומה יש תאווה גשמית המיוחדת לה.ואיש ישראל נכלל משבעים אומות. פירוש: שנכלל מהתאוות והרצונות של כל שבעים האומות. אמנם הוא נכלל גם מבחינת עם ישראל, דהיינו שיש בפנימיותו גם רצון של בחינת ישראל. וכאשר אנו אומרים שעם ישראל נמצא בגלות אצל הגוים, שהגוים שולטים עליהם, פירושו הוא, אשר בחינת ישראל שבפנימיותנו, בחינה זו נמצאת בגלות אצל שבעים האומות, היינו, שהרצונות של שבעים האומות שהאדם נכלל מהם שולטים על בחינת ישראל אשר בו- וזה נקרא גלות.
אדם צריך להאמין שהתענוג שהוא מקבל בגשמיות אין זה תענוג אמיתי, כמו שאמרו חז"ל: "רשעים בחייהם קרויים מתים". פירוש, שצריך להאמין שהחיים שמרגיש בתענוגים הגשמיים נקראים מוות, ורק תורה נקראת חיים.

לרכישת הספר: http://kabala-books.co.il/

10/03/2014

לפרשת זכור
"זכור את אשר עשה לך עמלק – בדרך בצאתכם ממצרים". יש לשאול מדוע הדגיש הכתוב: בדרך בצאתכם ממצרים. התשובה היא שכאשר יצאו מגלות ושעבוד מצרים והלכו לקבל את התורה – אז בא עמלק להכשילם ולהטותם מדרכם. מלחמת עמלק מתחילה רק כאשר האדם מתחיל לנסות לצעוד בדרך הטוב.
ומהי מהותה של המלחמה? הכתוב מפרש: "אשר קרך בדרך". מלשון קרירות, שקירר וכיבה את "אש" ההתלהבות וכוח הרצון.
כיצד? ממשיך הכתוב לפרש: "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך", וברש"י: מכת זנב. ויש לפרש על דרך הרמז: עמלק היה מדבר על לבם שילכו בדרך היותר קלה שהיא דרך הכלל, בה כולם נמשכים בבלי דעת, כזנב הנמשך, ולא כבחינת "ראש" שהיא עבודת הפרט שהיא דרך האמונה. על כך אמרנו בפרשת שקלים: "כי תישא את ר-א-ש בני ישראל. על זה אנו גם מתפללים בראש השנה: "שנהיה לראש ולא לזנב". שנזכה לחיות מתוך מחשבה עצמית, ולא להמשך אחר כלל העולם כבהמה אחר העדר.

(מתוך הספר החדש: אותיות דליבא, מאמר קצג.
כתובת אתר: http://kabala-books.co.il/)

03/03/2014

"מחצית השקל"
מדוע דוקא מחצית? - כל דבר בעולמנו משותף מאור וכלי. מילוי וחסרון. את הכלי נותן האדם, ואת האור - הבורא. דוגמה: על מנת להנות מסעודה, צריך תאבון (צורך, חסרון) וגם מילוי (האוכל). בהעדר אחד מהם לא ניתן להנות.
הבורא ברא את העולם כדי להנות לנבראיו.
אם האדם ידע כי עליו לתת רק את הצורך והחיסרון, את התפילה. ויבין כי את המילוי נותן הבורא. אזי מבין שניהם יחד נוצר החיבור - השלמות. (מתוך הספר החדש: "אותיות דליבא" http://kabala-books.co.il/)

02/03/2014

"משנכנס אדר מרבין בשמחה". בדרך כלל שמחה זו תוצאה, כשאדם השיג דבר טוב הוא שמח. מה א"כ הפירוש של הציווי "מרבין בשמחה"? אלא, אפילו שעדיין לא הרגיש את הטוב ועונג שיבוא לו מעבודתו, אעפ"כ צריך שיתחזק ויאמין בטוב ועונג.
לכן בחודש אדר הזמן מסוגל שכל אחד ואחד, הגם שיודע שמעשיו אינם בטהרה לשם שמים, אעפ"כ יבוא לשמחה למעלה מהדעת. ועל ידי השמחה יוכל לבוא לגאולת מצרים.
(מתוך הספר החדש "אותיות דליבא", מאמר רטז)