11/07/2026
מכתב גלוי
הרבה זמן שאני חושבת לכתוב לכתוב קצת יותר על מאחורי הקלעים ומתלבטת מאיפה להתחיל , מה לשתף וכמה. קצת ארוך, ראו הוזהרתם.
בשנתיים וחצי האחרונות אני ברגשות מעורבים ביחס להעלאת פרויקט האיורים ותמונות הטבע מהמדבר, כשבמקביל אנחנו במציאות קשה של מלחמה בלתי נגמרת והתמודדיות רבות. מי שלא מכיר אותנו ורואה את התוכן יכול לקבל רושם של ניתוק מהקושי , סבל ואובדן ששוטף את הארץ.
אז רציתי לספר קצת על איך הפרויקט נולד ומה המשמעות שלו מבחינתי.
בשבעה באוקטובר ברגע אחד התהפכו גם חיינו. שני הבנים שלנו ועמיר בעלי נקראו לצבא ובמשך שלושה חודשים נותרנו בחווה לבד רות יוחאי ,רועי וצוות העובדים שלנו. בחודשים הראשונים הייתה באוויר תחושת סכנה ובכל הישובים פעלו כיתות הכוננות ומערך הגנה שלם. אנחנו, הישוב הסמוך ביותר של רמת הנגב לעוטף מצאנו את עצמנו מעטים ולא מוכנים לארוע בסדר גודל כזה.
לעזרתנו הגיעו באותו היום של השבעה באוקטובר קובי הגיס שלנו מתל עדשים וחבורת צעירים שהיו לפני גיוס. מיכיק אלח שלל הגר התקשר ושאל אותי אם אני רוצה שיבואו לעזור. אמרתי לו כן וכך הגיעה חבורה מתוקה ואדירה שהייתה איתנו בחודש וחצי הראשונים של המלחמה בשמירה ובעבודה בחווה. עזרו לשמור על רוח טובה והמשך העשייה.
לחבורה הזו שכינויה " ג'ובצכיקים" שמכילה בתוכה חבורת גברים צעירים מתוקים, טובי לב ומוכשרים- מיכיק, מעין, ג'ובב, קושניר,דובצ'יק ואלון שמור מקום גדול ואוהב בלב שלי לכל חיי.
איתם היו אוסף נדיר של אנשים טובים ישראלים ממעגלים קרובים ורחוקים שבאו לעזור בשמירה, בעבודה ובתפעול הקומונה שהכילה בכל יום אנשים רבים במגוון גילאים רחב . נוצר מפגש אנושי רב גילאי שהצליח לשמור על רוח טובה ועשייה.
הידיעות על מה שמתחולל בעוטף התחיל להגיע אלינו בטיפטופים.שברי ידיעות שטלטלו ושברו את הלב עם כל ידיעה שהגיעה על הרוגים ופצועים ממעגלים קרובים ורחוקים, על אובדן חיים וטרוף.
הבנו די מהר שזה הולך להיות ממושך ושנצטרך להערך בחווה להעדרות ממושכת של אהובינו מהחווה. הצוות הצטמצמם לחצי עקב פינוי של עובדים מישראל וכך מצאנו את עצמנו מיצרים יום יום חדש שמנסה להבטיח את המשכו של מפעל חיינו החקלאי, להמשיך לייצר וליצא ממדינת ישראל.
הודות לילדים הנהדרים שלנו רות ,יוחאי ורועי והמתנדבים הרבים הצלחנו לעמוד בזה ולהמשיך לייצר ולשווק ברצף מאז ועד היום על אף הרבה קשיים ומהמורות בדרך. הלב שלי מלא תודה ואהבה גדולה להם על זה לתמיד.
לקראת סוף השלושה חודשים האלה הרגשתי רצון גדול להגשים חלום ישן לאייר מתוך תמונות שצילמנו בשלושת העשורים שלנו בנגב מהטבע וחיי ההתישבות. להוציא לאור את החיים כאן מנקודת מבטנו.
החלום לאייר והסגנון שבו רציתי שיהיו האיורים קינן בי הרבה זמן ותמיד אמרתי לעצמי "יום אחד אלמד לצייר ואז אגשים את החלום"
הבנתי שבקצב החיים שלנו הנוכחי הסיכוי שאלמד לאייר לא יקרה בקרוב אבל אני עדיין רוצה להגשים את החלום הזה. הבנתי שאני צריכה להפסיק לחשוב למה לא ולמצוא את הדרך לאיך כן. למצוא את האנשים הנכונים שאוכל בעבודה משותפת איתם להגשים את החזון והחלום.
המפגש עם בחורה צעירה ומוכשרת Mica Gross שהיא אומנית שמקעקעת ומציירת , אפשרה לאיורים האלה לקרום עור וגידים. מיקה בהקשבה, פתיחות וכשרון גדול הצליחה בתהליך הדרגתי להביא את הקו הסגנוני שקיוותי לו אל הדף. כל איור הוא בפני עצמו לפעמים אנחנו מצליחות לדייק יותר ולפעמים פחות, אבל כל הזמן אנחנו נמצאות בתהליך של למידה לדרך לתהליך ולתוצר.
אחרי שנוצרים האיורים מגיעה שלב הגשמת המוצרים, רשימה ארוכה של דברים שלאורך השנים אמרתי לעצמי שאעשה שעל גביהם יהיו איורים מהמדבר.
לשלב הזה מצטרפת מילי בר יונה -חברה אהובה ומוכשרת שהייתה שנים רבות חברה קרובה ושותפה לדרך של לפועה אחותי ז"ל Bymilli עיצוב ובניית אתרים מילי בכשרון רב והרבה סבלנות לשגעונותי מביאה את האיורים לתוך המוצרים בפשטות המדויקת להם.
תורמים להגשמה גם בתי הדפוס הישראלים הטובים והמקצועיים שבהם אנחנו מדפיסים את המוצרים שלנו. הבחירה להשאר לייצר בישראל כחול לבן היא בלתי נפרד ממשמעות התהליך עבורנו.
הפרויקט הזה מתנהל במקביל לחמישה סבבי מילואים שעמיר לא היה בחווה מילואים ושירות צבאי של שלושת ילדינו הגדולים. בין לבין יש מעבר קיצוני ממילואים לשגרת חיים , פציעה ואובדן של אנשים קרובים, אתגרים בלתי נגמרים בתפעול העסק- המשך הייצור שיווק ופיתוח, חתונה ובר מצווה. הכל בערבוביה כמו שהחיים יודעים לערבב.
המזל והתודה שלנו הוא לחבורת הילדים האהובה שלנו יפתח ,רות ,יואב, יוחאי ורועי, חזרתו של יפתח לניהול החווה, הצטרפות הגר לחווה וצוות העובדים המסור שלנו.
המשך העבודה בחווה "כאילו אין מלחמה בחוץ" מרגיש המענה הנכון והתדר הנכון להיות בו בתקופה שכזו, רוח של עשייה, תקווה ואמונה בערך המעשה.
המשפחה, החקלאות ופרויקט האיורים הם הגשמת החלום וגם הריפוי שלי- התשובה האופטימית ששואבת השראה מיכולתו של הטבע להשתקם ,לייצר יופי והמשכיות גם אחרי אסונות ושנים קשות.
החיים לעולם לא יהיו כפי שהיו, מרגיש כאילו נוספו טונות של משקל על כתיפנו.
פרויקט האיורים הזה מתנהל מהרגע הראשון שלו מתחושות בטן וחלומות קטנים שלי שמוגשמים. אין תכנית עסקית וגם לא אסטרטגיה שיווקית אלא יש תנועה שיוצרת דרך ובונה שביל ללכת בו. תנועה שמבררת רצונות , מחדדת מחשבות ומגשימה חלומות הלכה למעשה.
הימים של אתמול בתמונה מלפני 21 שנה
