30/06/2023
עם של אריות
>> פרשת בלק
לקראת כניסתם של בני ישראל לארץ, בלק מלך מואב קורא לבלעם הנביא כדי לקלל את עם ישראל. בלעם, שבעצמו היה שונא ישראל, התכוון ללכת ולקלל אותם, אך בכל פעם שנעמד והביט על בני ישראל, במקום קללות יצאו מפיו ברכות.
באחת הברכות בלעם מכנה את עם ישראל במילים: " כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי, וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ". המדרש מסביר, כי בלעם בברכתו מתאר את התקופה שמחורבן בית המקדש הראשון ועד שיבנה בית המקדש השלישי. במילים "כָּרַע שָׁכַב" מתאר בלעם את הסיטואציה שבה בני ישראל נמצאים בגלות. שכיבה מתארת מצב של חולשה ועייפות, מצב שבו אין לבני ישראל שליטה והם נתונים למרות אומות העולם.
אפשר לחשוב שאם בני ישראל נמצאים בגלות, הם משועבדים לגמרי לאומות העולם, גם גופם וגם נשמתם. על כך ממשיך בלעם ואומר: אמנם בזמן הגלות זהו מצב של שכיבה, אבל מדובר ב"ארי ולביא". גם אריה ששוכב על הרצפה, הוא אינו עושה זאת כי הכריחו אותו, אלא בגלל רצונו, כי אף אחד אינו יכול לכפות דבר על אריה.
כך גם אנו - עם ישראל, עלינו לדעת שבכל הקשור לקיום המצוות, אנו כמו אריות. אף אחד לא יכול לכפות עלינו את רצונו, ואיש לא יכול להכריח אותנו לשנות מאומה מדרך התורה והמצוות.
(ע"פ לקוטי שיחות ב, עמ' 337)
